יש מן אחוות אחים כזו לאנשים שטסים לטיולים דווקא בחו"ל…

אתה הולך ברחוב, ופתאום צץ אליך איזה יהודי בטענה של: "הפרצוף שלך ממש מוכר לי"…

"איפה נפגשנו לאחרונה"?

ואתה, לא מבין בין ימינך לשמאלך, מנסה להבין כיצד יוצאים באופן רשמי ומכבד מיהודי זה בלי טענות מגומגמות…

וכשמישהו מגלה במקום נידח שאתה ישראלי מארץ ישראל, יעשו הכל עבורך…

אז אם כן אנו צריכים לשאול את עצמנו בעיתות כאלה "למה בשביל לעזור למישהו אני צריכים ליסוע לחו"ל"?

אנו יושבים בבית שלנו וליבנו עם האנשים שגרים בצפון, כיצד הם בתור אחים שלנו מסתדרים?

האם גם כשהכל יגמר אנחנו  נוכל להיות שם עבורם? אם לא במעשים, בלבבות זה יהיה אפשרי?

הבה נפתח יחד את פרשת השבוע וננסה להבין את פני הדברים ואולי באמת נעלה על הסוד של מלחמות עם ישראל:

בפרשת השבוע יעקב מברך את בניו כל אחד וסמלו כל אחד כפי הכוחות שנתן לו ה' יתברך וכשהוא מגיע אל אשר הוא אומר לו כך:

""מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" (מט,ב)

וביאר על כך ביאור נפלא ביותר רבינו ה"בת עין" ר' אברהם דב מאבריטש זצוק"ל וזה לשונו:

"ונוכל לומר שהתורה הקדושה מורה לנו דרך, היאך להמתיק הדינים בשורשם, בכדי להמשיך שפע וברכה ממלך מלכו של עולם, לעולמות התחתונים, דהנה העיקר הוא להאמין באמונה שלמה שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ולברך לבורא עולם ברוך הוא על הרעה, בשמחה ובטוב לבב, ממש כשם שמברך על הטובה.

ואפילו ח"ו כשהאדם הוא מחוסר ממשאלות ליבו, אף על פי כן יהיה אשוריו ותהילותיו של אדם לבורא עולם ברוך הוא על חיינו המסורים בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך, כמאמר הכתוב (תהלים קנ,ו) כל הנשמה תהלל י-ה, וכו', ואף על פי שהוא מחוסר ממשאלות ליבו, אף על פי כן יאמין באמונה שלמה שכלול בזה חסד ה' באתכסיא, בכדי לברך על זה בשמחה ממש, ובזה האמונה והתהלה, גורם שנתמתקו הדינים בשורשם, שיזל מים הוא החסד, ממלך עולם מקור החסד לבאי עולם, ויהיה כל השפעות טובות ומעדני מלך באתגליא על כל העולם".

והמסר הוא נפלא ביותר – אדם שיושב עם עצמו, ורואה שחסרים לו מספר דברים שהם הכרחים וחיוניים עבורו, וקצרה ידו מהשיג אותם, אם יפתח לבבו ונשמתו למלך מלכי המלכים בהודאה אמיתית וכנה ש"ריבונו של עולם, אני יודע שאתה הכל יכול, אולי כרגע זה לא טוב עבורי, אז אני מודה לך על כך", אז גם כשהכל מבחינתך נסגר, אתה ממתיק את הדינים לא רק עבורך, אלא גם אפילו עבור יהודי אחר הנמצא בסוף העולם שמאלה, שכרגע גם הוא עובר ניסיונות וקשיים בחיים, אתה עכשיו עוזר לו, "ממתיק הדינים עבור כל באי עולם". זוכה לתת מעדני מלך.

וכך מגשימים את הרצון העצמי הזה לעזור ליהודי אחר שאולי אפילו אתה לא מכיר, ואתה לא יודע מיהו, וגם הוא מרגיש שהכל נגמר עבורו, ככה ורק ככה לשיטתו המאלפת של ה"בת עין", תוכל לעזור ליהודים אחרים אפילו שאתה לא מכיר.

בואו ותשמעו סיפור מה יכול לעשות חסד אפילו אם אנשים שאנחנו לא מכירים (באר החיים חנוכה עמוד תט'):

סיפר הגה"צ ר' יצחק דוד גוטפרב [משרידי הדור הישן ומנקיי הדעת שבירושלים] באסיפת גבאי צדקה שהתקיימה בביתו בראשות הגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל, שבאחת השנים בערב פסח הלך אחד העניים לסבב על פתחי נדיבים כדי להשיג 'קמחא דפסחא' עבור בני ביתו, בין השאר דפק אצל משפחה אחת ברוכת ילדים, וביקש מבעל הבית להשתתף במצוה גדולה זו כמנהג ישראל תורה, אך בעל הבית התנצל ואמר, שאכן לעולם הוא מתאמץ לתרום מכספו לעניים ולאביונים, אך בעת הזאת דחוק מצבו מאוד, ואך בקושי הצליח להשיג כמה מנות בשר עוף עבור בני משפחתו לצרכי החג וזולת זה אין לו מאומה בביתו, אולם העני הפציר בו מאוד שירחם עליו ויתן לו דבר משלו כי מצבו דחוק ביותר, והנה ניכרים דברי אמת והבין בעל הבית שעליו לצאת מגדרו ולסייע בעדו יותר מכפי יכולתו, לפיכך נעתר לו וניגש למקרר בביתו כדי להוציא משם כמה מנות בשר לתת לאותו עני, ואך מה רבה הייתה הפתעתו , שכאשר פתח את המקרר ראה את בנו הפעוט שוכב בתוכו כשהוא קופה מקור במצב של גסיסה רח"ל [כך היה המקררים בימים ההם] מיד נעשתה בהלה גדולה בכל הבית וההורים מיהרו לחמם את גופו הקטן ורצו עמו כמטחוי קשת לבית החולים, ואכן לאחר מאמצי הרופאים הצליחו לרפאותו ולהחזירו לחיים.

אמרו להם הרופאים שנס גדול היה להם, כי אלמלא הילד היה נשאר ח"ו לעוד כמה דקות בתוך המקרר היה מוצא שם את מותו, כי בוודאי היה קופא שם מרוב קור ח"ו.

וכאן אנו מבינים עד כמה הצדקה מועילה, אפילו לפעמים למישהו שאנחנו לא מכירים, גם כשהכל נגמר לך ואתה מתאמץ עבורו, הקב"ה גורם חסד עבורך!!!

והלוואי שנזכה לחסדי הקב"ה איתנו באופן תמידי!!!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר נכתב לעילוי נשמתם של כל חיילי צה"ל שנפלו השבוע לצערנו הי"ד ברצועת עזה

ת.נ.צ.ב.ה

וכן להצלחת כל החטופים שיחזרו לביתם בריאים ושלמים!!